על בולים ובולאות: גרהארד ארמור הנסן

שתי פרשות השבוע - תזריע ומצורע - דנות במחלה שבימינו דומה כי היא נחלת העבר הרחוק. מן ההתעסקות המפורטת במחלת הצרעת בפרשות אנו למדים כי מחלה זו היתה נפוצה ומסוכנת בימי המקרא. עוד ניתן ללמוד שלפי התורה, הדרכים להתמודד עם המחלה היו לבודד כל דבר שחשוד בהדבקות בה (יהיה זה אדם, בגד או אפילו בית) למשך תקופה של שבוע ובחינה במהלך הבידוד האם המחלה התפתחה או שמה היה זה חשד שווא. כל עוד המחלה קיננה באדם דינו היה להיות מנודה ולגור מחוץ למחנה עד שהוא מחלים. גישה זו אינה ייחודית למקרא והיא מופיעה גם בתרבויות אחרות כשברובן המצורע הורחק מהחברה והושם בבידוד פיסית וחברתית (במקומות מסויימים אפילו באי מיוחד למצורעים). החשש מהדבקות ואולי חוסר היכולת להתמודד עם השונה הביאו את הבידוד על חולי הצרעת וכאילו אין די במחלתם הסילוק מהחברה החמיר עוד יותר את מצבם. אומנם התורה לא גילתה לנו מה הגורם לאותה מחלה מביישת אך דרכי הטיפול המוצעות שם עולות בקנה אחד עם ממצאים מודרניים.

נורווגיה, 1973

את הממצא, או ליתר דיוק התגלית, החשובה ביותר יש לזקוף לזכותו של גרהארד ארמור הנסן. הנסן גילה בשנת 1837 שהמחלה היא זיהומית והצליח לבודד ולזהות את החיידק אשר נמצא בריכוזים גבוהים אצל החולים במחלה. בשל התרומה הגדולה של הנסן לחקר המחלה ניתן למחלה שם נוסף - מחלת הנסן.

הנסן נולד בברגן, נורווגיה, ולמד רפואה באוניברסיטת פרדריק. בשנת 1866, קיבל תואר דוקטור לרפואה והתמחה בבית החולים הלאומי בכריסטיאניה (שמה הקודם של אוסלו) וכרופא בלופוטן (Lofoten). בשנת 1868 שב הנסן לברגן לחקור את מחלת הצרעת יחד עם המומחה בעל השם, דניאל קורנליוס דניאלסן. צרעת נחשבה אז בעיקר למחלה תורשתית או מיאזמית (שעוברת באוויר) אך הנסן הסיק על בסיס מחקר אפידמיולוגי שצרעת היא מחלה עם גורם ספציפי. בשנים 1870-1871 עבר הנסן לבון ווינה על מנת לרכוש את ההכשרה הנחוצה לו כדי להוכיח את ההשערה שלו. בשנת 1873 הכריז הנסן כי הוא גילה את ה-Mycobacterium leprae ברקמותיהם של כל חולי הצרעת שבדק אך מכיוון שלא זיהה תגלית זו כחיידק, קיבל תמיכה מועטה מהקהילה המדעית.

בשנת 1879, נתן הנסן דגימות רקמה לאלברט ניסר (Neisser) שהצליח לזהות את החיידק בעזרת טכניקת ההכתמה (Staining) ובשנת 1880 פרסם ניסר כי גילה את האורגניזם המחולל את מחלת הצרעת. בין ניסר להנסן היו מחלוקות בנוגע לגילוי החיידק. בעוד הנסן היה החוקר שמצא אותו, ניסר זיהה את החיידק כגורם למחלה. ניסר ניסה להמעיט בערכו של הנסן בתגלית ואכן תגליתו של הנסן נפגעה בעקבות הכישלון שלו בהפקה של תרבית מיקרוביולוגית טהורה על מצע מלאכותי, דבר שהיה נחוץ על מנת להוכיח שהאורגניזם דמוי המקל (Rod shaped) שמצא אכן מדבק.
בהמשך ניסה הנסן להדביק לפחות פציינטית אחת שלו ללא הסכמתה בחיידק ולמרות שלא נגרם לה שום נזק, המקרה הסתיים בבית המשפט והנסן איבד את משרתו בבית החולים.
לרוע מזלו, הנסן סבל ממחלה אחרת לא פחות נוראה - העגבת - משנות ה-60 של המאה ה-19 ולבסוף נפטר ממחלת לב ב-1912.

אם כן, לא מפתיע שמדינות רבות הוקירו מדען זה בבולים. למטה ניתן לראות חלק גדול מבולים אלו. רובם, אגב, לציון 100 שנים לתגליתו של הנסן.