עד הקצה

אחד התחביבים הגדולים שלי הוא טיפוס הרים. קצת קשה לדרג האם הטיפוס או איסוף הבולים מקבל ממני תשומת לב יותר מהאחר. אבל כשיש הזדמנות לשלב בין שתי עולמות כל כך שונים אז למה לא לעשות את זה? הרשומה הבאה מציגה, על קצה המזלג, שני תחומי ספורט מאתגרים והקשר שלהם לעולם הבולאות.

אוסטריה 2012

אני אתחיל עם טיפוס ואציג מספר בולים שהונפקו בהקשר זה. הבול הראשון הוא בול אוסטרי שהונפק בינואר 2012 ומציג את רעיון החיים על הקצה. הבול, בערך נקוב של 0.62 אירו, מציין 150 שנה להקמתו של המועדון האלפיני האוסטרי. העיצוב (רוברט פאטור) מציג מטפס אלפיני בסגנון טיפוס של המאה ה-19 או התקופה המוקדמת של המאה ה-20 - המטפס תלוי באוויר אך ורק באמצעות חבל הטיפוס על פי תהום של מצוק תלול ומוקף בשמיים אפורים. כיום טיפוס בסגנון כזה לא מתקיים עוד ואביזרים ייעודיים (רתמה, מכשירי חיכוך) מוסיפים לבטיחות המטפס.

המועדון/ארגון האלפיני האוסטרי הוקם ב-1862 במטרה לעודד את ספורט טיפוס ההרים ותיירות מקומית. פרנץ סן, כומר מאזור הכפרים ההרריים של טירול, נחשב כמייסדו של הארגון האלפיני באוסטריה וגם בגרמניה. הכינוי של פרנץ היה כומר הקרחון בשל פעילותו האינטנסיבית בתחום טיפוס הרים שכללה טיפוס פסגות, אימון מדריכי הרים, סימון נתיבים ובניית מקלטים למטפסים.

מונקו 2011

בשנת 2011 מונקו חגגה 100 שנים למועדון האלפיני שלה. בבול משמאל, אשר הונפק לציון האירוע בתאריך 29 לאוגוסט 2011 עם ערך נקוב של 0.60 אירו, נראים שני מטפסים (עיצוב ריצ'ארד סרן). האחד העפיל לפסגה והוא יושב לו שם נהנה מהנוף הנשקף של מונטה קרלו. אין ספק שהנוף שמחכה בפסגתו של כל הר הוא חלק לא פחות מהנה מהטיפוס עצמו. המטפס השני נמצא מתחת לראשון והוא נעזר בספרות של שנת 1911 כדי להגיע למעלה. אגב, המועדון האלפיני במונקו מציע מגוון פעילויות נוספות ולא מתרכז רק בטיפוס צוקים/הרים.

האי מאן, 2010

מטפס הרים שתלוי בין שמים וארץ על קצהו של מצוק נראה בבול מהאי מאן. בול ללא ערך זה למשלוח פנים ארצי הונפק ב-12 לינואר 2010 כחלק מסדרה המציגה את החיים באי. העיצוב מציג את רוח הספורט האתגרי ונועד למשוך מטפסים מהעולם אל האי. הצילומים הם חלק מסדרת צילומים לקידום התיירות אל האי.

נורווגיה, 2008

בול תיירות נוסף, הפעם מנורווגיה, מציג תמונה של שני רוכבי אופני הרים שמתצפתים מקצהו של סלע שראג אל עבר הפיורד (אזור מדהים ביפויו) שפרוש לפניהם בגובה של כ-900 מטרים מתחתיהם. ספורט אופני ההרים לא נכלל בקגוריה של טיפוס הרים אך הוא אתגרי ולוקח את הרוכב אל הקצה (תרתי משמע), כמו המטפס. הסלע תלוי בין שני קירות סלעים וניתן (לא הייתי שם) להגיע אליו בהליכה ללא ציוד מיוחד למרות שאלו עם פחד גבהים כנראה שיזחלו אליו. הבול הוא חלק מקונטרס בולי תיירות שהונפק ב-12 לאפריל 2008.

ישראל, 1996

ואם בטיפוס ובאופני הרים עסקינן איך אפשר שלא להציג שלוש הנפקות משלנו שהוקדשו לתחומים אלו. ב-20 לפברואר 1996 הונפקה סדרה של בולי ספורט בערכים נקובים שונים. הבול הנושא ערך נקוב של 10 ש"ח הוקדש לגלישה ממצוקים (סנפלינג). גלישה ממצוקים הינה טכניקה המשתמשת בחבל לשם ירידה ממכשול גבוה. מהירות הירידה נשלטת על ידי אמצעי חיכוך אשר מחובר בין הגולש לבין החבל. גלישה ממצוקים היא חלק בלתי נפרד מהטיפוס האלפיני ולה מספר תפקידים: ירידה מהר בסוף טיפוס, ירידה לתחתית מצוק לשם התחלה בטיפוס, וכמובן, גלישה ממצוק בסוף מסלול טיפוס. באותה הסדרה, הבול בעל ערך נקוב של 1.05 ש"ח הוקדש לאופני ההרים.

ישראל, 2009 

מאוחר יותר הונפקה בישראל סדרה נוספת שמוקדשת לספורט האתגרי. הבול הבא הוא משנת 2009 מציגה רוכב (נדמה לי שאני רואה זכר אם כי יכול להיות שזו רוכבת) הרים רגע לפני שהוא קופץ מטרסת סלעים. את התמונות של הבול והשובל צילם שי גיטרמן והבול הוא חלק מסדרת ספורט אתגרי שהונפקה ב-17 ליוני 2009.

נדבק מעצמו

לגרום לבולים להדבק אף פעם לא היתה משימה פשוטה. מרבית הבולים שהונפקו אחרי 1840 הגיעו עם דבק בצידם האחורי שהיה עשוי מתערובות של חומרים שונים מן הצומח. אולם לא תמיד האיכות היתה גבוהה והבולים נשרו מהמעטפות עליהן הודבקו. שירות דואר ארה"ב ניסה וריאציות שונות של תערובות הדבק כולל "דבק קיץ" ו-"דבק חורף" שיעילים יותר באותן עונות של השנה.

לבסוף, בשנות ה-60, איי טונגה, שבדרום האוקיינוס השקט, שברו את המוסכמות כשהם הדפיסו בולים נדבקים מעצמם. לא רק שכבר לא היה צורך ללקק את הבולים החדשים הם גם הופיעו בצורות שונות ולא סטנדרטיות. הצורה המפורסמת ביותר היא של הבול הבא שהונפק ב-1969 בצורה של בננה (אחד מגידולי הייצוא העיקריים באיים):

1969 בננה, 1 סניטי

האם בולים מוזרים אלו באמת היו בשימוש? התשובה הקצרה היא שכן. לא קשה למצוא את סט הבולים המוזרים שהונפקו באותן שנים במצב חדש. אולם למצוא מעטפות משומשות שנושאות את אותם בולים זה כבר אתגר. הסט השני של נדבקים מעצמם הונפק ב-1964 והיה בצורת לב. המעטפה הבאה מציגה שימוש של שני בולי לב כאלו ביחד עם בול רגיל מ-1953 ונשלחה מנוקואלופה לסמואה ביוני 1966. 8d היה מחיר דואר אוויר. שווי המעטפה הוא כ-$25 בעוד הבולים שעליה, במצב חדש, שווים היום כחצי דולר.

מעטפה עם הסדרה השנייה (לבבות) שנשלחה ב-1966

טונגה החליפה מטבע בשנת 1967 והמעטפה הבאה מציגה שילוב לא רגיל של בול נדבק מעצמו בצורת מפת המדינה בערך 10d עם בול אחר בערך 4d שעליו הדפס רכב של 2s (המטבע החדש). המעטפה נשלחה ב-1968.

מעטפה עם בול מפת טונגה נדבק מעצמו (1968)

והנה מעטפה שנושאת לא פחות מתשעה בולי בננה 1s ונשלחה בשנת 1974:

כאמור, הבולים הונפקו במגוון רחב של צורות ועיצובים. בולים לא רגילים אלו תוך זמן קצר הפכו להיות להיט בקרב אספנים והיוו מקור הכנסה די גדול למדינה. אספנים השתגעו עליהם. למעשה, הם הפכו להיות כל כך פופולריים שסוחר אחד הזמין יותר עותקים של בול מסוים ממה שהונפקו בפועל. מרבית המדינות חיקו את טונגה והיום בולים בסגנון של שלוף והדבק נפוצים ביותר ובארה"ב, לדוגמא, הם הסוג הנפוץ ביותר היום.

מיקרוטקסט ביוני

עדכון קצר - ב-26 ביוני ההנפקה של דואר ישראל תכלול את חלק ג' של אבני החושן, סט משולש של בולי אולמפיאדת לונדון 2012 ובול לזכרו של טדי קולק.

חלק מהנפקת יוני 2012

החדשות האמיתיות מסתתרות בבולים עצמם, תרתי משמע. החל מהנפקת יוני בולים כבר לא יכילו פסי זרחן כפי שהיה נהוג במשך שנים. מהנפקה זו בולי ישראל יודפסו עם כיתוב זעיר (מיקרוטקסט). לכן, כל הבולים בהנפקת יוני ישאו את לוגו דואר ישראל בטקסט זעיר מאוד שניתן לזיהוי עם זכוכית מגדלת. מיקום הלוגו שונה בין בול לבול.

אני כבר מחכה לקבל את ההנפקה ולחפש את הלוגו הזעיר..

בול המריבה

בול אחד קטן יכול לגרום לבעיות גדולות. דוגמא לכך הוא בול שהנפיקה ניקרגואה ב-1937. לפני שאמשיך בסיפור, אציג תחילה את הבול הבעייתי:

באופן לא נדיר הבול מציג מפה של המדינה המנפיקה - מדינת ניקרגואה. אלא שבול זה כולל בשטחה של ניקרגואה גם שטח די גדול שהמדינה השכנה, הונדורס, טוענת שהוא שלה. שטח זה היה תחת ויכוח בין שתי המדינות במשך תקופה ארוכה ונשאר מקור למתיחות. בשנת 1906 המלך אלפונסו ה-13 של ספרד החליט, בצורה שרירותית, לטובתה של הונדורס וקבע שהשטח הוא חלק משטחה. אולם ניקרגואה סירבה להכיר בהחלטה זו והמשיכה לטעון שהשטח שייך לה. כמו שקורה במקרים רבים אחרים במהלך ההיסטוריה (אין כמונו הישראלים להכיר זאת מקרוב) שטח המריבה רק הלך והעלה את המתח בין שתי המדינות לאורך השנים. לקראת סוף אוגוסט של שנת 1937, המועד בו הונפק הבול, המתח כבר היה בשיאו והיה דרוש ניצוץ קטן אחד כדי להבעיר את האזור ולגרום למלחמה בין שתי המדינות.

הונדורס זעמה למראה עיצוב הבול והגבולות שבו שהציגו בצורה שלא משתמעת לשני פנים למי שייך השטח. גורמים ממשלתיים, עיתונים ותחנות רדיו דרשו שהדואר הניקרגואי יאסוף את הבולים וישמיד אותם. השלטונות הניקרגואים מצידם התעקשו שהמפה מדויקת וסירבו לחזור בהם מההנפקה ולבטלה. הם אף ציינו, בניסיון להרגיע מעט את השכנים, שהם כתבו על גבי הבול שהשטח הוא "Territorio en litigio" - שטח מריבה. אולם העניינים לא נרגעו ובתוך מספר שבועות פרצו הפגנות אנטי-ניקרגואיות רחבות בעיר הבירה של הונדורס - טגוקסיגלפה. גם מצידו האחר של הגבול הרדיו בניקרגואה קרא לפעולה צבאית ודרישה שהצבא ישלח להגן על אזור הגבול. תושבי ניקרגואה אפילו החלו לאסוף תרומות במטרה לממן רכישת מטוסים לחיזוק הכוח האווירי של הצבא. כוחות מזויינים משתי המדינות החלו לנוע לכיוון שטח המריבה.

ברגע האחרון ארה"ב, קוסטה ריקה וונצואלה התערבו בכדי להרגיע את הרוחות בטרם תפרוץ מלחמה. שתי המדינות הסכימו למשוך בחזרה את הכוחות המזויינים מאזור המריבה והבטיחו לא להכניס לשם כוחות בעתיד. ומה לגבי הבול שהצית את השטח? כמובן שהסכם השלום קרא לאיסוף הבול הפוגע והשמדת מלאי ההנפקה הקיים. אולם את הנעשה אין להשיב והבול כבר הסתובב בשווקים ובולים שכבר היו בידיים פרטיות שימשו למשלוח דברי דואר במשך שנים אחרי הארוע.

אגב, אם נסתכל על מפה מודרנית נראה ששטח המריבה עדיין מסומן כחלק משטחה של מדינת הונדורס. כנראה שקביעת עובדות על גבי בולים לא עוזרת.

50 מיליארד לבול ?!

במהלך התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה גרמניה (רפובליקת ווימאר) הוכתה במכה של אינפלציה פנומנלית. תחת לחץ של היקף עצום של פיצויים שדרשו המנצחות במלחמה, המחירים של כל סחורה, כולל בולים, זינקו ללא שליטה. ההשפעה על האזרחים והכלכלה הגרמנית היתה קטלנית.

התנודות החריפות בערך המטבע המקומי (מארק), שהיו כמעט מדי יום, ביטלו אפשרות של עיצוב והדפסה של בולים שהעריכים שלהם ידביקו את העליות המטאוריות במחיר המשלוח. כדי לשים דברים בפרפסקטיבה - ביולי 1923 מחיר שליחת מכתב מגרמניה לארה"ב קפץ מ-300 ל-900 מארקים. מאוגוסט באותה שנה הדואר החל בהדפסת הדפסי רכב על מלאי הבולים הקיימים שיחליפו את העריכים המקוריים עם כאלו רלוונטיים (הרבה יותר אפסים). העריכים על הדפסי הרכב נעו בין 5000 מארקים ל-2 מיליון מארקים. סדרת העליות בטווח מחירים זה מוצגת בבולי התמונות הבאות (Michel 277-312):

האינפלציה לא נרגעה וערך המטבע המשיך לצנוח בתקופה מאוד קצרה. באוקטובר 1923 מחיר משלוח מכתב מברלין ללונדון היה 15 מיליארד מארקים. אותם בולים מלמעלה כבר לא הספיקו אפילו למשלוח מכתב בתוך גרמניה ורובם כבר היו חסרי ערך ולא שמישים. שוב פעם היה צורך בעדכון של עריכי הבולים לכן בוצעה הנפקה חדשה עם עריכים שנעים בין 500,000 ל-50,000,000,000 באוקטובר. התמונות הבאות מציגות הדפסה זו (Michel 313-330):

האם הגיע הסוף? לא. חודש אחר כך מחיר משלוח פנים ארצי היה 50 מיליארד מארקים ולחו"ל 300 מיליארד (!). בנובמבר 1923 הדפיס הדואר הדפסי רכב לעדכון העריכים מהנפקת אוקטובר וחלק מאותם בולים מעודכנים ניתן לראות בתמונה הבאה (Michel 331-337):

כתוצאה מההתפרצות האינפלציונית נעשה קשה יותר ויותר להדביק בצפיפות מספיק בולים על מעטפה כדי לכסות על עלות המשלוח. אבסורדי ככל שישמע היום אך מסמך רשמי מסוים היה צמוד לנייר באורך של כ-3 מטרים רק כדי להחזיק את בולי ההכנסה שלו. לבסוף המצב נעשה כל כך גרוע שגרמניה הפסיקה זמנית את הדרישה לבולים כדי לשלוח מכתבים. אדם החפץ במשלוח מכתב היה משלם במזומן בסניף הדואר והפקיד פשוט סימן את המעטפה ככזו שהתמורה עבור המשלוח שלה התקבלה.

בדצמבר הגיע הסוף לקטסטרופה. הושק מטבע חדש, הרנטנמארק (ידוע גם כרייכסמארק), והכלכלה הגרמנית החלה להתאושש. ב-1924 יחידת מטבע חדשה היתה שווה למיליארד מארקים ישנים. הדואר נאלץ לבצע הנפקה חדשה בעקבות שינויי המטבע ובתחילת דצמבר 1923 הונפקה הסדרה הבאה (Michel 338-343):

המספרים הודפסו בנפרד מעיצוב הרקע בבולים אלו לכן קיימות תשניות רבות של היסטים במיקום הספרות על הבול. בנוסף, בולים אלו קיימים ללא ספרות כלל וגם בלתי מנוקבבים אך אלו נדירים מאוד ולכן יקרים.