נדבק מעצמו

לגרום לבולים להדבק אף פעם לא היתה משימה פשוטה. מרבית הבולים שהונפקו אחרי 1840 הגיעו עם דבק בצידם האחורי שהיה עשוי מתערובות של חומרים שונים מן הצומח. אולם לא תמיד האיכות היתה גבוהה והבולים נשרו מהמעטפות עליהן הודבקו. שירות דואר ארה"ב ניסה וריאציות שונות של תערובות הדבק כולל "דבק קיץ" ו-"דבק חורף" שיעילים יותר באותן עונות של השנה.

לבסוף, בשנות ה-60, איי טונגה, שבדרום האוקיינוס השקט, שברו את המוסכמות כשהם הדפיסו בולים נדבקים מעצמם. לא רק שכבר לא היה צורך ללקק את הבולים החדשים הם גם הופיעו בצורות שונות ולא סטנדרטיות. הצורה המפורסמת ביותר היא של הבול הבא שהונפק ב-1969 בצורה של בננה (אחד מגידולי הייצוא העיקריים באיים):

1969 בננה, 1 סניטי

האם בולים מוזרים אלו באמת היו בשימוש? התשובה הקצרה היא שכן. לא קשה למצוא את סט הבולים המוזרים שהונפקו באותן שנים במצב חדש. אולם למצוא מעטפות משומשות שנושאות את אותם בולים זה כבר אתגר. הסט השני של נדבקים מעצמם הונפק ב-1964 והיה בצורת לב. המעטפה הבאה מציגה שימוש של שני בולי לב כאלו ביחד עם בול רגיל מ-1953 ונשלחה מנוקואלופה לסמואה ביוני 1966. 8d היה מחיר דואר אוויר. שווי המעטפה הוא כ-$25 בעוד הבולים שעליה, במצב חדש, שווים היום כחצי דולר.

מעטפה עם הסדרה השנייה (לבבות) שנשלחה ב-1966

טונגה החליפה מטבע בשנת 1967 והמעטפה הבאה מציגה שילוב לא רגיל של בול נדבק מעצמו בצורת מפת המדינה בערך 10d עם בול אחר בערך 4d שעליו הדפס רכב של 2s (המטבע החדש). המעטפה נשלחה ב-1968.

מעטפה עם בול מפת טונגה נדבק מעצמו (1968)

והנה מעטפה שנושאת לא פחות מתשעה בולי בננה 1s ונשלחה בשנת 1974:

כאמור, הבולים הונפקו במגוון רחב של צורות ועיצובים. בולים לא רגילים אלו תוך זמן קצר הפכו להיות להיט בקרב אספנים והיוו מקור הכנסה די גדול למדינה. אספנים השתגעו עליהם. למעשה, הם הפכו להיות כל כך פופולריים שסוחר אחד הזמין יותר עותקים של בול מסוים ממה שהונפקו בפועל. מרבית המדינות חיקו את טונגה והיום בולים בסגנון של שלוף והדבק נפוצים ביותר ובארה"ב, לדוגמא, הם הסוג הנפוץ ביותר היום.